מסכנים שכאלה: מסע סוריאליסטי, פרוע ומבריק אל החופש הנשי

סרטו החדש של הבמאי היווני יורגוס לנתימוס, "מסכנים שכאלה" (Poor Things), הוא הרבה יותר מסתם סרט; זוהי חוויה קולנועית טוטאלית, פרועה, מצחיקה עד דמעות ומעוררת מחשבה עמוקה. עם זכייה בארבעה פרסי אוסקר, כולל פרס השחקנית הטובה ביותר לאמה סטון בתפקיד חייה, הסרט הזה מציב רף חדש של יצירתיות ונועזות בקולנוע העכשווי.

עלילה: פרנקנשטיין פוגש את אליס בארץ הפלאות

הסרט, המבוסס על ספרו של אלסדייר גריי, מציג לנו את בלה בקסטר (אמה סטון), אישה צעירה שהוחזרה לחיים על ידי המדען המבריק והאקסצנטרי, ד"ר גודווין "גוד" בקסטר (וילם דפו). אלא שהניסוי כלל טוויסט: גודווין השתיל במוחה של בלה את מוחו של התינוק שטרם נולד שנשאה ברחמה. התוצאה היא אישה בוגרת בגופה, אך עם תודעה וסקרנות של ילדה קטנה, הלומדת ללכת, לדבר ולחוות את העולם לראשונה.

כאשר עורך הדין החלקלק וההולל דאנקן ודרברן (מארק רפאלו) נכנס לתמונה, הוא מפתה את בלה לברוח עמו למסע חובק עולם, הרחק מעינו הפקוחה של "אביה" הבורא. מסע זה הופך עבור בלה למסע גילוי עצמי מואץ, בו היא חוקרת ללא עכבות וללא בושה את תענוגות החיים, מיניות, פילוסופיה, ואת הצדדים האפלים והיפים של האנושות.

ניתוח: שחרור נשי בעולם גברי

בליבו, "מסכנים שכאלה" הוא משל פמיניסטי מבריק על שחרור. בלה היא טאבולה ראסה, דף חלק שלא הוכתם על ידי המוסכמות החברתיות והציפיות הפטריארכליות של התקופה הוויקטוריאנית. היא ניגשת לכל חוויה – מאוכל וריקוד ועד מין וסבל – בסקרנות טהורה ואינטלקטואלית. דרך עיניה, הסרט מפרק לגורמים את הצביעות והאבסורד שבנורמות החברתיות המגבילות נשים.

הגברים בחייה מייצגים כוחות שונים המנסים לשלוט בה: גודווין הוא הבורא המגונן שרוצה לשמור אותה בכלוב של זהב, ודאנקן הוא המאהב הרכושני שמזועזע לגלות שהיא אינה בובה צייתנית אלא יצור חושב ועצמאי. התפתחותה של בלה לאישה משכילה, דעתנית ובעלת שליטה מלאה על גופה וגורלה היא ליבת הסרט והמסר העוצמתי שלו.

יצירת מופת ויזואלית

יורגוס לנתימוס יוצר עולם ויזואלי עוצר נשימה, שהוא דמות בפני עצמה. השימוש בעדשות עין-דג מעוות את המציאות ומשקף את תפיסתה המתפתחת של בלה. הסרט מתחיל בשחור-לבן, המייצג את עולמה המוגבל בביתו של גודווין, ומתפרץ בצבעוניות טכניקולור מסחררת כשהיא יוצאת לעולם הגדול. העיצוב האמנותי, המשלב אסתטיקה ויקטוריאנית עם אלמנטים של סטימפאנק ופנטזיה, יוצר גרסאות סוריאליסטיות לערים כמו ליסבון, אלכסנדריה ופריז, שהן גם יפהפיות וגם גרוטסקיות.

הסרט הזה הוא דוגמה מובהקת לאופן שבו קולנוע יכול לאתגר, להפתיע ולעורר מחשבה, והוא בולט לטובה בקטגוריית סרטים שמנסים לפרוץ גבולות אסתטיים ונרטיביים.

הופעות בלתי נשכחות

אי אפשר לדבר על "מסכנים שכאלה" מבלי להלל את הופעתה של אמה סטון. היא מעניקה תצוגת משחק פיזית, קולית ורגשית פנומנלית. המעבר שלה מיצור מגושם עם אוצר מילים של פעוט לאישה אינטליגנטית ורהוטה הוא מהפנט ואמין לחלוטין. לצדה, וילם דפו נוגע ללב בתפקיד המדען המצולק שמאחורי חזותו המאיימת מסתתר לב אוהב, ומארק רפאלו קורע מצחוק כגבר שוביניסט שמאבד את שפיותו ככל שבלה צוברת יותר כוח ועצמאות.

סיכום

"מסכנים שכאלה" אינו סרט קל לעיכול. הוא בוטה, גרפי, מוזר במכוון ולעיתים מטריד. אך עבור הצופים שמוכנים לצלול לתוך החזון הייחודי של לנתימוס, מצפה חוויה קולנועית נדירה בעוצמתה. זהו סרט מצחיק, עצוב, יפהפה ומעצים, שחוגג את החופש לחשוב, להרגיש ולחיות על פי תנאיך שלך. יצירת מופת מודרנית שככל הנראה תיזכר ותדובר עוד שנים רבות.